פסק-דין בתיק ב"ל 39432-09-12

1.       לפניי ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 13.8.2012. הוועדה קבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 20% בגין הפרעה חרדתית הסתגלותית.

2.         הועדה שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן ביום 25.6.2012 על-ידי כב' השופטת א. גילצר בתיק בל 23495-12-11 (להלן - "פסק הדין"). פסק הדין קבע כדלקמן: " עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתנמק מדוע היא סבורה כי מחלתו של התובע נמצאת ברמיסיה".

טענות הצדדים

3.         לטענת ב"כ המערער, מדובר במערער יליד שנת 1964 אשר חווה בשנים האחרונות משברים קשים בחייו האישיים (גירושין, חובות כספיים) וכתוצאה ממצבו הכלכלי שקע בדיכאון והחלו מתגלעים אצלו ליקויים נפשיים אשר בגינם אושפז מספר פעמיים בבית חולים פסיכיאטרי. לפיכך, פסק הדין הורה לוועדה לנמק מדוע חרף מצבו של המערער היא הקנתה לו 20% נכות רפואיים בגין הפרעה חרדתית דיכאונית וסבורה כי המערער נמצא ברמיסיה (בניגוד לדעת פסיכיאטר המטפל של המערער).

4.       לטענת המערער, הוועדה קובעת "... גם ד"ר קלמן במכתבו מ 8.8.11 מציין מחשבות שווא של יחס ורדיפה אך לא מציין דוגמאות מפי התובע למה הכוונה ולכן לדעת הוועדה מדובר במצב של רמיסיה..."  המערער סבור כי אין בנימוק זה של הוועדה משום מילוי הוראות פסק הדין וגם אם אין דוגמאות מפורטות מפי המערער לעניין מחשבות שווא של יחס ורדיפה, עדיין לא ניתן לקבוע כי המערער אינו סובל ממחשבות אילו. ולראייה, ביום 6.8.2012 נבדק המערער שוב על-ידי ד"ר קלמן ונקבע על-ידי ד"ר קלמן כי הוא משוכנע שמדובר בחולה סכיזופרני על סמך תורשה (נספח ד' להודעת הערעור).

5.       במועד הדיון שהתקיים בפני הרשם ת. סילורה חזר וטען ב"כ המערער שמקריאת פרוטוקול הועדה עולה כי הועדה לא קיימה את המוטל עליה על פי פסק הדין. הוועדה לא מנמקת דיה ואינה מתעמתת עימות שורשי ויסודי עם ממצאי ד"ר קלמן ומדוע היא סבורה כי מחלתו של המערער נמצאת ברמיסיה. זאת ועוד, על מנת שהצדק ייעשה ולא רק ייראה צורף גם אישור נוסף של ד"ר קלמן מיום  6.8.2012 שבו הוא מרחיב ואומר מה היא הכוונה למחשבות שווא של יחס הרדיפה וכן מציין שמדובר בחולה סכיזופרני על סמך תורשה. מאחר ועסקינן בדין סוציאלי שבו חשובה עשיית הצדק ולא למראית עין - הרי שיש להתייחס לכל הנתונים כמכלול ולתת את הדעת בצורה רצינית לחוו"ד של ד"ר קלמן ואין לצאת לאחר יד ולטעון שבגלל שד"ר קלמן לא ציין את הדוגמאות - למה הכוונה במצב של רדיפה - לקבוע שמדובר ברמיסיה ולשלול את הזכאות למחלה סכיזופרנית.

            עוד מציין ב"כ המערער שהאישור המעודכן עמד בפניי הוועדה, שכן הוועדה מציינת מדברי המערער "הבאתי מכתב מהרופא המטפל...". מאחר והאישור הנוסף הוא מיום 6.8.2012 והוועדה התכנסה ביום מה- 6.8.12 והוועדה מה- 13.8.12 - ניתן להבין שאותו אישור עמד בפני הוועדה באותו מועד התכנסות ולכן היה מן הראוי שהוועדה תתייחס לאישור זה לגבי מצבו של המערער.

6.         לאור האמור מבקש המערער כי ענינו יושב אל הוועדה לעררים, בהרכב חדש, מאחר שוועדה זו חוזרת על עצמה ונראית נעולה ומקובעת בעמדתה. 

7.         ב"כ המשיב סבור שהועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין. הוועדה בהחלטה מפורטת ומנומקת קובעת "מדובר בתובע ללא כל סימנים פסיכוטיים... התובע לא הביע בפניי הוועדה ובמהלך האשפוז מחשבות שווא מסוג כלשהו או הפרעות בפרספצייה". הוועדה גם קבעה שסימנים פסיכוטיים חיוביים הינם הקריטריון לרמיסיה.

            באשר לאישור הרפואי הנוסף של ד"ר קלמן מיום 6.8.2012 - המשיב מתנגד להגשתו, שכן זו מאוחרת לוועדה ולא ניתן להגישו במעמד כינוס הוועדה ולפיכך כל הנאמר בחוו"ד זו אינו ראוי לדיון בשלב זה. דבר שני, הוועדה קבעה שהמערער אינו סובל מסכיזופרניה ונימקה זו ולדעת הוועדה מצבו של המערער מקנה לו 20% נכות בגין הפרעה חרדתית-דיכאונית וזו המחלוקת בין שני המומחים.

8.         לפיכך, החלטת הוועדה סבירה ועולה בקנה אחד עם ממצאיה, מכל מקום, המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת רפואית שבכגון דא אין בית הדין מתערב.

            אשר על כן לא נפל פגם משפטי ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

9.         לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי. 

10.        על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין-שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

11.        הלכה פסוקה היא כי  משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות , על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה ( ראו:דב"ע נא/01-29, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

            אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה.

12.        בענייננו, הוחזר עניינו של המערער, כאמור, בהתאם לפסק דינה של כב' השופטת גילצר אשר הורה לוועדה לנמק מדוע היא סבורה כי מחלתו של המערער נמצאת ברמיסיה.

13.           לצורך שלמות התמונה אביא את החלטת הוועדה במלואה: